1. [תמ] אינו מַתיר, מצַווה שלא לעשות (את הדבר על אדם): הפה שאסר הוא הפה שהתיר (דמאי ו, יא); אין אדם אוסר על חברו דרך אוויר (עירובין פה); המורה אוסרת על התלמיד לקלל בכיתה
2. [תנ] שָׂם במאסר, כולא בבית הסוהר: ויקח מאתם את שמעון ויאסֹר אותו (בראשית מב 24)
3. [תנ] קושר: אם אסור יאסרוני בעבֹתים (שופטים טז 11), וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם (איוב יב 18)
4. [תנ] רותם בהמה לעגלה: ואסרתם את הפרות בעגלה (שמואל א' ו 7); שאסר יוסף לקראת אביו (מדרש רבה בראשית נה)
5. [תנ] מחַיֵיב עצמו בנדר שלא לעשׂות דבר-מה, כאמור בפסוק: "לֶאְסֹר אִסָּר על נפשו" (במדבר ל, 3)
6. [תנ] מכריז, מודיע: וַיֹּאמֶר: מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה? (מלכים)
imprisoned, ban
טעות \ הערה