1. [תמ] סתוּם, אטום: חוטמו בלום (בכורות מג: לפי שולחן הערוך); פֶּה בלום שומר סוד
2. [עח] סגוּר, עצוּר, אינו מראה את רגשותיו: שחקן הפוקר שמר על ארשת פנים בלוּמה
3. [תמ] מלא וגדוּש, בביטוי: אוצָר בָּלוּם משל לאדם בעל ידיעות מַקיפות: רבי עקיבא אוצר בלום (גיטין סז.)
4. [עח] שנעצר, שלא הגיע לסוף דרכּו או התפתחוּתו; עצוּר על-ידי הבֶּלֶם (במכונית): המכשיר בלום
טעות \ הערה