ברור

1. [תנ] שנִתפָּס בקַלוּת בּחוּשים או בּשֵׂכל; בהיר, צח: שפה ברורה (צפניה ג 9); היה היום ברור (תוספתא ערכין א, ד); תשובה בּרוּרה וחד משמעית
2. [תנ] נבחָר, מנוּפֶּה, מוּבחר, מעוּלֶה (סביל של בּורֵר): צאן שש ברורות (נחמיה ה 18)
3. [תמ] שמוצאו ידוּע, ודאי: כל שתמנהו עליך לא יהא אלא מן הברורים שבאחֶיךָ (ירושלמי קידושין סו, א)
4. [תנ] מלוּטש, מצוּחצח: ושִׂימני לחֵץ ברור באשפתו (ישעיה מט 2)
5. [תנ] בלי ספֵקות: ברור לי שלא בא אדם לכאן (תוספתא טהרות ד, ג)

***

ראה: בֵירור

***