דרך

1.[תנ] אדמה כּבוּשה לַהליכה או לִנסיעה: אעברה בארצְךָ בַּדֶרך בַּדֶרך אלך לא אָסוּר ימין ושׂמאל (דברים ב 27); דרך היחיד ודרך הרבים (פאה ב, א)
2. [תנ] מִנהָג, אופֶן, התנהגוּת: השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו 12); כך היא דרכה של תורה - פת במלח תאכל וכו' (אבות ו, ד); הקָטין הבטיח לשופט שיתקן את דרכיו
3. [תנ] מעבר, אפשרוּת לעבור: הנותן בים דָרֶך (ישעיה מג 16)
4. [עח] (בדקדוק) קטגוריה מורפולוגית של הפּועַל המבּיעה את היחס האישי של הדובר כּלַפֵּי הפּעוּלה, כגון: יחס מציאוּתי ממשי (דרך החיווּי), משאלה (דרך האיווי) וכד' (בלועזית: מודוּס)
5. [תמ] אמצעי, אפשרוּת, אופן: האישה נקנית בשלוש דרכים (קידושין א, א)
6. [עח] שיטה, אופן פעולה, מגַמה: מגמות ודרכים בשיטות הלימוד
7. מרחק, רֶוַוח גדול: דרך של שלושה ימים מפרידה בין ביתי לביתך
8. מִבַּעַד (מילת יַחַס): ראיתי אותו דרך החלון
9. [עח] בפקודת התעבורה: לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סִמטה, כיכר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם.
road, way

***

שורש של הערכים: דורֵך, דָרוּך, דריכה, דריכוּת, דֶרֶך, דַרכּון, דַרכָּן, דַרכָּנית, הַדרָכה, מַדריך, מִדרָך, מִדרָכה, מוּדרָך, נִדרָך, תַדריך

***

ראה: דּוֹרֵךְ

***