1. [עח] חַיָיל או שוטר שאוּמנו בּאֶמצְעֵי חַבלה ובפֵירוק מוקשים וכד': חַבּלָן של המשטרה פֵרֵק את מטען החבלה; החַבּלָן חיבל במתקני האויב
2. [יב] מחַבֵּל, מי שעושׂה מעשׂי חַבָּלה, מַשחית (מיושן): מלמדין את האדם שלא יהא חַבּלָן ולא יפסיד את הכלים (רמב"ם)