חפירה

1.[תמ] הוצאת אדמה לעשׂיית בור או כדי לחפשׂ עתיקות וכד', כּרייה: בגנוּת שנתנוּ לחפירה (ירושלמי בבא בתרא יד, ב)
2. [תמ] בּור, שוּחה, שטח אדמה שנחשׂף בידי חופרים: נפל לחפִירָה מלאה נחשים ועקרבים (ברכות לג.); חפר חפירה ברשות הרבים וגרם נזק
3. [עח] תעלה חפורה באדמה, שהחיילים בחזית מוצאים בה מחסה מפני כדורי האויב: החפירות חיברו בין המוצבים ובהן העברנו תחמושת ומזון
4. [עח] פינוי שכבות קרקע באתר ארכאולוגי כדי לגלות עתיקות ושׂרידים קדומים: רשות העתיקות מבצעת חפירות במבצר הקדום

***

ראו: חפירות ארכאולוגיות

***