יקר

1. כָּבוד, חשיבוּת: וכל הנשים יתנו יקָר לבעליהן (אסתר א 20); כָּכה יֵעָשֶׂה לאיש אשר המלך חָפֵץ בּיקָרו (אסתר ו 9); הכול קיבלו את פניה בכבוד וּביקָר
2. דָבר בעל עֵרך רב: וכל יְקָר רָאתָה עֵינוֹ (איוב, כח, 10). וכגון: ואת כל יגיעה ואת כל יְקָרָה (ירמיה כ, 5)
3. פּאֵר, חֵן: בהראותו את עשר כבוד מַלכוּת ואת יָקר תִפאֶרת גדוּלָתו (אסתר א 4); הִיאה חומת הבַּחַן, פינת יקָר (מגילת הסרכים ח 7)

***

1.[תנ] תהיה אהוּב או חשוב: יָקַרתָ בעיניי, נכבדת ואני אהבתיךָ (ישעיה מג 4); יָקַרת לי ארצי מולדתי
2. [תמ] נעשה כבד: יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין לו כדים של מים (מכילתא נד:)
3. [תנ] היה נכבד ויקר, כאמור בפסוק: "ולי מה יָּקְרוּ רֵעֶיך אֵל" (תהילים קלט, 17).

***

1. שמחירו גבוהַּ: הון יָקָר נמצא (משלי א 13); פרה דדָמֶיהָ יקָרין (שבת נב.); השִׂמלה יקָרה מִדַי בשבילי
2. חביב: בני ציון היקָרים (איכה ד 2); נשים יקָרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן (סנהדרין מג); אמא יקָרה
3. נדיר, לא מצוּי הרבה: ודבר ה' היה יָקָר בימים ההם, אין חזון נפרץ (שמואל א' ג 4); זהו ספר נדיר ויָקָר עבור הקהילה שלנו
4. נכבד, חשוב: בני ציון היקָרים (איכה ד 2); עובד זה הוא יָקָר מִפָּז לחברה
5. כָּבֵד: ויסעו אבנים גדולות, אבנים יקרות, ליסד הבית (מלכים א' ה 31)
6. רב-ערך, נכבד, כאמור בפסוק: "מה יָקָר חַסְדְך אלֹהים" (תהילים לו, 8).

***

יקָר, תִפאֶרת (ספרותי): והון ויֶקֶר (מלשון התפילה)

***

שורש של הערכים: הוקָרה, הִתייקרוּת, יוקֶר, יוּקרה, ייקוּר, יַקיר, יקָר, יָקָר, יִקרה, יַקרוּת, יַקרָן, יַקרָנוּת, מוקיר, מיוּקָר, מיַיקֵר, מִתיַיקֵר

***

ראה: יוקֶר

***

ראה: יָקָר

***