1. [תמ] מעַיֵין או דָן בּדָבָר כּדֵי להסיר ממנוּ ספֵקות, מבהיר, מסביר: צריך לברֵר (סנהדרין כג:)
2. [תמ] מנַקֶה מן הפּסולֶת, מנַפֶּה: דָש, זָרה, בֵּירֵר, טחן (ירושלמי ברכות יג, ג); הטבח בירר את גרגרי האורז ומצא אבנים קטנות ביניהם
3. [תנ] מזַכֵּך, מטַהֵר, מנַקֶה: וּמִן המשׂכּילים יִכָּשלוּ לצרֹף בָּהֶם וּלברֵר וְלַלבֵּן (דניאל יא 35)
4. [תמ] בוחר, בורר: בֵּררוּ להן ישראל כתב אשוּרית וּלשון הקודש (סנדהרין כא:)
טעות \ הערה