1. [תנ] מנוּקֶה מִטוּמאה או מאַשמה: ארץ לא מְטֹהָרָה הִיא (יחזקאל כב, 24)
2. [עח] (בהשאלה) (עֶמדת אויֵב) נִכבּש על-ידי חיסוּל החיילים שבו: קִני המחבלים טוהרו
3. [עח] מסוּלקים ממנו פּסולת ויסודות שאינם רצויים
4. [עח] (בהשאלה) מסוּלק מתפקידו או מכּהוּנתו: המנהל טוהר מהמוסד עקב השחיתות שנתגלתה במוסדו
אנגלית: purified; cleansed
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה