מלא

1. מתמלא בכל קיבּוּלו, מֵכיל בּכָל תוכנו, אין בּו מָקום פנוּי: גביעים מלאים יין (ירמיה לה 5), יהי כִּמְלֹאת הכלים (מלכים ב' ד, 6)
2. מכניס לתוך- עד תום (גם בהשאלה), כאמור בפסוק: "והֶעָנָן מָלֵא את בית ה'" (מלכים א' ח, 10)
3. תָּם, הושלם, כאמור בפסוק: "עד יום מְלֹאת יְמֵי מִלאֵיכֶם" (ויקרא ח, 33)
4. יֵש בּו הַרבֵּה: ואולם אנכי מלאתי כח (מיכה ג 8)
5. (ל-) מגיע לגיל..., כגון: מָלאוּ לו עֶשר שנים;
אנגלית: full

***

1. מֵכיל בּכל תוכנו: ובתים מלאים כל טוב (דברים ו 11)
2. שֶיֵש לו הרבּה: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד 9)
3. [עח] שָמֵן: גזרתה אינה דקה, אלא מלאה
4. שכּתוב עִם אִמות הקריאה ו' ו-י': במילה "תולדות" החולם הוא חולם מלא, והוי"ו היא אם קריאה: המילה הכתובה בכתיב מלא
5. שבע, שאינו יכול לאכול עוד (עממי): אני מלא, ואיני יכול להכניס פירור לפה
6. שלם, שאינו חלקי: סיפור הפרשה המלא פורסם בעיתון ללא צנזורה
7. המכיל בכל קיבוּלוֹ, משופע בכמות, גדוּש, כאמור בפסוק: "בכסף מָלא יִתְּנֶנָּה לִי" (בראשית כג, 9)

***

הרבּה (עממי): יש לו מלא חברים

***

1. מלכים א'
2. מלשון אשכנז

***

(כתיב מקראי) ראה: מלוא

***

(בהינדואיזם) אסֵפה גדולה המושכת מיליוני עולי רגל

***

שורש של הערכים: הִתמַלאוּת, מילוּי, מָלֵא, מלֵאוּת, מלַאי, מלוא, מָליא, מליאה, ממוּלָא, ממַלֵא, מִתמַלֵא, נִמלָא

***