1.מוּסָר ממנוּ הלִכלוּך, נקי, מטוהר: כשם שבית דין מנוקים בצדק, כך בית דין מנוּקים מכל מוּם (יבמות קא.); בהיות האדם מנוקה מכל שֵׂעָר (ספרות ימי הביניים); הבגד נוקה במכבסה
2. (בהשאלה) מוּסָרים ממנוּ החשָד או האַשמה וכד': בזמן שהאיש מנוקה מעוון, המים בודקין את אשתו (סוטה מז:); בעקבות המשפט נוקה האיש מאשמה
טעות \ הערה