נדנוד

1.[תמ] נענוע, טלטוּל, התנועעוּת: נִדנוּד אחר נִדנוּד טלטול אחר טלטול (מדרש רבה בראשית לט); נִדנוּד העיניים או נִדנוּד השפה דרך שִקרות (ספרות ימי הביניים); נִדנוּד העריסה הרדים את התינוק
2. [יב] כּמוּת קטנה מאוד, שֶמץ (ספרותי): שחיסר איזה נִדנוּד משלמוּת המצוות (ספרות ימי הביניים); אין במעשיו ולו נִדנוּד עבֵרה
3. [עח] טִרחה, טרדנוּת, הטרחה - בעיקר בשאלות או בבקשות (עממי): נִדנוּדו זיכה אותו לבסוף בתשובה לשאלתו
4. [עח] תנועת עצם המחובר לנקודה אחת בקשת מעגלית, הנה ושוב, כגון נִדנוּד מטוּטלת השעון
5. [עח] ישיבה בנדנדה: הנִדנוּד נעם לילד
6. [עח] המעבר ממצב למצב, מקיצוניוּת אחת לקיצוניות אחרת
7. [עח] העלייה והירידה של חרטום אנייה או של זנב מטוס על ציר רוחבי
8. [יב] רעש, רעידת אדמה: רעש גדול היה בעיר המהוללה... והנִדנוּד היה יוצא ושב פעם ממזרח למערב ופעם מדרום לצפון (ספרות ימי הביניים)

***

טַלטָל (במכונה), קָנֶה קטן שנמצא על ציר וּמתנודד וּמסתובב

***