1.[יב] נפרד, תָלוּש, מנוּתק: נתנני אסיר תקווה ושֵׂבֶר ומי ייתן ואהיה מנתוּקָיו (מלשון הפיוט); הנתוּקים מארצם לא אחת מתגעגעים עליה
2. [תנ] שניתקו אשָכיו, מסורס: ונָתוּק וכרות - לא תקריבו לה' (ויקרא כב 24); כל העומד לינָתֵק כנָתוק דמי (רש"י ספר הפרדס)
3. [יב] שיש לו נגע-עור שתוצאותיו נשירת שער ראש או זקן: ראשו נָתוּק או כל זקנו נָתוּק, יסגיר שבוע אחד (רמב"ם הלכות טומאה צרעת ח, יג)
טעות \ הערה