1. [תמ] הַבָּעה, מַראֶה: היא קיבלה את האורחים בסבר פנים יפות 2. [תמ] תִקווה, תוחֶלֶת: אבד סִברם וּבָטֵל סיכוּיָם (עירובין כא:) 3. [יב] פֵּשֶר, הֶסבֵּר (בהוראה זו נכתב גם: שֵׂבֶר): חַיֶיךָ, כך הוא סִברו של דבר (ספרות ימי הביניים); זהו סִברו של דבר (מלשון התפילה)
1. [תמ] בעל סברה, חכם, ששִׂכלו חריף ומחשבתו הגיונית: חכם במקרא ובקי במִשנה וּוָתיק בתלמוד וסַבָּר בהגדה (מסכת סופרים טו, ז); לימדתוּני לחיות מֵבין וסַבָּר (סהולה, משל 7) 2. [עח] (במוזיקה) אינטרפְּרֵטור, פרשן, מי שנותן פירוש מיוחד ליצירה מוזיקלית מסוימת
טעות \ הערה