סוכה

(בּ-) מסתכל, צופֶה, מַבּיט, רואֶה: יִסכֶּה... שהכול סוכים ביופייה (ספרי בהעלותך כז.)

***

1. [תנ] מָקום לִמגוּרים ארָעיים או לצֵל, המכוּסֶה מלמַעלה עַנפֵי עֵצים: כסֻכה בַכֶרֶם (ישעיה א, 8); סוּכַּת צל מכוסה מטפסים; סוּכּות קש
2. [תנ] מִבנֶה שֶיהוּדי בּונֶה בּעֶרֶב חַג הסוּכּות וּמכַסֶה אותו בִסכָך כּדֵי לָשֶבֶת בּו שִבעה יָמים, כַּמצוּוֶה בַּתורה: בסֻכּות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, 42); סוכה המדובלֶלת ושצִלָתה מרוּבּה מחמתהּ - כּשֵרה (סוכה ב, ב)
3. [תמ] מַסֶכֶת בַּמִשנה, בַּתוסֶפתא וּבַתַלמוּד בּסֵדֶר מועֵד, העוסֶקֶת בּהִלכות בִּניין הסוּכּה וּבמִנהגֵי חַג הסוּכּות
4. [עח] קיוסק, מִבנֶה קָטָן למִמכַּר עיתונים, שתִייה וכד'
5. [תנ] מקום צָפוּף, סֹךְ (למסתור ולמארב), כאמור בפסוק: "יֵשבוּ בַסֻכָּה לְמוֹ אָרֶב" (איוב לח, 40)

***

ראו: סוךְ

***