עז

1. [תנ] [נ'] נקֵבַת התיִש. יונק ממשפחת הפריים מסוג הצֹאן. שסוע פרסה, מַעלה גֵרה בעל קרניים חלולות, המשמש לאדם למאכל ומקור לחלב: עגלה משֻלשת ועז משֻלשת ואיל משֻלש (בראשית טו, 9); שלא יביא פסח דורות אלא מן הכבשים ומן העזים (מכילתא פרשת בוא)
2. (בצורת הריבּוּי) שׂעַר העִזים: וכל הנשים... טוו את העִזים (שמות לה, 26). הכינוי "שעיר" לעז מקורו בשׂערהּ הארוך. משְׂער העזים הכינו אדרת שֵׂער (זכריה יג, 4). חשיבותה של העֵז בבשרה ובחלבהּ.
3. [תמ] [ז'] תַיִש: אי זהוּ כווי? - עז שעלה על-גבי צבי וצבי שעלה על- גבי עִזה... ולא יכלוּ החכמים לעמוד עליו (ירושלמי ביכורים ב, ז)
אנגלית: goat

***

1. [תנ] חָזָק, אמיץ: ארור אפם כי עָז ועֶברתם כי קשתה (בראשית מט, 7); הוֵוה עז כנמר וקל כנשר (אבות ה, כ); עזים ועליזים (מלשון הפיוט)
2. [תמ] בולט בגונו, זוהֵר באורו: בהרת עַזה כשלג (נגעים א, א); שאין לובן שלהן עַז אלא כוהה (רש"י ויקרא יג, 39)
3. [תמ] שתוכנו או טַעמו חריפים: מי מלח עַזין (שבת קח)
4. [עח] קשֶה, כּבד: גשם עַז
5. [תנ] עריץ, אכזר: ומלך עז ימשול בם (ישעיהו יט, 4)

אנגלית: brave, mighty

***

גובֵר, חָזֵק, כאמור בפסוק: "בְּאַמְּצי... בַּעזוֹז עִינוֹת תהום" (משלי ח, 28)

אנגלית: strong, courageous

***

1. [תנ] מבַקֵש עזרה מן־, מבקש מפלט, מבקש מחסה: וְלָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה (ישעיה ל, 2); החָכמה תָעוז לחכם, ואין חפץ בכסילים (ספרות ימי הביניים)
2. [עח] נע בכוח או מהֵר
3. [יב] מַרהיב עוז: ענווה בקשו ותיסתרו מאף, עַזנוּ בגבהות לב ורמו עיניו (מלשון הפיוט)

***

1. על זה, על זאת
2. עבודה זרה
3. עֵד זומֵם

***

ראה: עוז

***