קדוש

1. [תנ] בעל הילה רוחנית, נעלה מן הבינה האנושית, נעלה ברוח, גדול בכוח מיסטי, של תחוּם הקודֶש, שהקדוּשה שורה בּו: ולָקַח הכֹּהֵן מַיִם קדֹשים בִּכלי חָרֶשׂ (במדבר ה 17); ארץ ישראל נחשבת לארץ קדושה
2. [תנ] שמייחֵד את עצמו לַעבודת האלוהים: יראו את ה' קדושיו כי אין מַחסור ליראיו (תהילים לד 10)
3. [תנ] צַדיק גדול, שָלֵם וטהור במידותיו וּבמוּסָרִיוּתו: ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא (מלכים ב' ד 9); זהו איש קדוש
4. [יב] שמֵת על קידוּש השֵם: היער הזה ניטע לזכר הקדושים
5. [תנ] כּינוּי לֵאלוהים: אין קדוש כַּה' כּי אֵין בִּלתֶךָ (שמואל א' ב 2); הקדוש ברוך הוא (סנהדרין ד, ה)
6. [תנ] מַלאָך: אֵל נערץ בסוד קדושים רַבה ונורא על כל סביביו (תהילים פט 8)
7. [עח] (בהשאלה) נַעלֶה, מרומָם, חשוּב, נכבּד: משימה זו היא משימה קדושה, ואין להיכשל בה
8. (בּהשאלה) דָבָר (או עֵרך) האסוּר בִּפגיעה: התייחס אל המקום כאל מקום קדוש וכבדהו
9. [תנ] מתוארי עם ישראל: מַמלֶכת כֹהנים וגוֹי קָדוש (שמות יט 6)
10. [תנ] נקי מטוּמאה, שאינו חול, כאמור בפסוק: "וּבִשלתָּ... בְּמָקוֹם קָדֹש" (שמות כט, 31)

***

ראה: קידוש

***