1.[תנ] (על אדם מַכבּיד) שדורש מאמָץ להבין אותו או לעשׂות אותו או לסבּוֹל אותו וכד' (כנֶגד: קַל): וַיְמָרְרוּ את חייהם בּעבֹדה קָשה (שמות טו 14); בוא וּראֵה כמה קשים מזונותיו של אדם (שבת נג:); מלחמה קשה
2. [עח] חמוּר, רציני, מסוּכּן (מצב, מחלה)
3. [עח] (אדם) תַקיף, עקשן, סַרבָן: מִדַעתי כי קָשֶה אתה (ישעיה מח 4)
4. [עח] [בנסמך] שאינו מִסתגֵל בקלוּת, כגון: קשֵה חינוּך; קשֵה הבנה
5. [תנ] רע, רשע, אכזר: והאיש קָשֶה ורַע מַעלָלים (שמואל א' כה 3)
6. [תמ] שאינו נוח, מַזיק, גורם לסֵבל: כּרישין קָשין לשינַיים (ברכות מד:)
7. [תמ] שאינו עושׂה משהו בקלוּת או במהירוּת: קָשֶה לכעוס ונוחַ לרצות - חָסיד, נוחַ לכעוס וקָשֶה לִרצות - רָשע (אבות ה, יא)
8. מוּצק, שאינו רך, עומד בפני לחץ ושבירה: שהסנֶה הזֶה קָשֶה מִכָּל האילנות (מדרש רבה שמות ב); עֵץ קָשה
9. [תמ] (אדם) שנוהג בחוּמרה, בקפדנוּת, ללא רגישוּת: אזהרה לבית דין שלא יבֵא רק לזה וקָשֶה לזה (כתובות מו.)
10.[עח] כָּבֵד, לא נוח, לא קַל
11.[תנ] שאין לפתור אותו ולהבין אותו בקלות: את הדָבר הקָשֶה יְביאוּן אל מֹשֶה (שמות יח 26); יֵש שאלות קָשות בִּדבַר האֵפוד והחושֶן (אברהם אבן עזרא שמות כח 6); תשובה קָשה
12. [תמ] חריף (ההפך: רך): באמת ביין התירו לערב קשה ברך (בבא מציעא ד יא)
13. [תמ] איתן, יציב: ואיתן משמעו קשה (סוטה ט ה)
טעות \ הערה