1. [תמ] בּריא בּשִׂכלו, מיוּשָב בּדַעתו, פּיקֵחַ: שָפוּי ונִשתַטה וחָזַר ונִשתַפּה (גיטין ב, ו)
2. [תמ] מתוּן, מיוּשב, שאינו נחפז: כָּל מי שֶחָכָם ועָנָו ושָפוּי וִירֵא חֵטא... עושים אותו דַיָן (תוספתא חגיגה ב, 9)
3. [תמ] חלק, נקי, חשוף: שנֵי שְבִילין אֶחָד שָפוּי ואחד מָלֵא קוצין (קוהלת רבה יב); השולחן שפוי לחלוטין
4. [יב] משופה, מושחז, מחודד: שהיא (האצבַּע) שפוּיה כּיָתֵד (ספרות ימי הביניים)
טעות \ הערה