1. [תנ] מתרחק כדי שלא יַשׂיגו אותו, נמלט, נָס: ודוִד ברח וימלט (שמואל א' יח, 19); האסיר ברח מהכלא
2. [תמ] מתחמק, משתמט: כל המחזר על הגדוּלה, גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה, גדולה מחזרת אחריו (עירובין יג); בורח הרי הוא כשבוי (בבא מציעא לט.); האיש שברח מהעיר בלי לשלם חובותיו הוכרז כבורח
אנגלית: run away, flee
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה