טבע פירוש

שורש של הערכים: הַטבָּעה, טָבוּעַ, טביעה, טֶבַע, טִבעון, טִבעונוּת, טִבעוני, טַבּעוניים, טַבָּעוּת, טִבעי, טִבעִיוּת, טַבָּעית, טַבַּעונֶת, טִבעָני, טַבַּעַת, טַבַּעתי, טִבעתָן, טִבעתָנוּת, טובֵעַ, טובעָני, טובענית, טיבּועַ, מוּטבָּע, מַטבּיעַ, מטַבֵּעַ, מִטבָּע, מַטבֵּעַ, מִטבָּעה, מטוּבָּע, נִטבָּע
יש לציין ש(טבע) הוא שורש הומוני בעל שלוש משמעויות שונות: שקיעה, יצירת צורה, טבעת, שאין קשר ביניהם

***

טביעת-עין. (ראו: טביעת עין)

***

1. [עח] (בגאוגרפיה) היקוּם הפיזי, הכולל את החוקים והכוחות המכוננים בו שינויים ואת מעשֵׂי ידי אדם
2. [עח] נוף הבריאה בלי שינוּי בידי האדם
3. [תמ] יסוד מיסודות העולם המרכּיב את שאָר העצמים, לפי השקפת הקדמונים
4. [עח] שֵם כולל לתחומי המדע העוסקים בחֵקר עצמים, בתיאורם ובסיווּגָם בטבע כדור הארץ. לדוגמה: בוטניקה - חֵקר הצומח, גֵאולוגיה - חֵקר מִבנֵה כדור הארץ, זואולוגיה - חקר בעלי-חיים, תחומים שנמנים עם מדעי הטבע
אנגלית: nature

***

1. [ב] הסֵדר הקבוע בעולם: בקשת המוות בדרך הטֶבַע (ספרות ימי הביניים)
2. [תמ] האופי, הנטיות או המזג היסודיים של יצור חי, בייחוד כשהם מלידה, ואינם משתנים: עדיין שאול קיים ולא יצא טִבעך בעולם (מגילה יד.). יש באדם ארבעה טבָעים: שׂכל וסכלות ויושר ותאווה (ספרות ימי הביניים); התנהגות תוקפנית זו אינה מתאימה לטִבעך הנוח
3. [עח] המערכת הכוללת של תופעות ושל אירועים מרחביים זמניים שאפשר להסבירם על־ידי התרחשויות אחֵרות באותה מערכת
4. [יב] פיתוח צורה בחומר כלשהו: טֶבַע הגביעים כטכס הכוסות (ייני)
אנגלית: character

***

שֵם מטבּע קדמון, שעֶרכּו היה כמחצית הסֶלַע: שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות, חזרו לשקול סלעים, חזרו לשקול טבָעין (שקלים ב, ד)
אנגלית: Ancient coin

***

פִּרסום, שֵם טוב: יצא טִבעו בעולם (מגילה יד:)
אנגלית: reputation

***

מי שיוצק מטבְּעות
אנגלית: imprinter

***

כל אחד משני חלקי הדפוּסים המשמשים לעיבּוּד מתכות בשיטת הטביעה

***

ראה: טוֹבֵעַ

***

ראה: מטוּבָּע

***