ישראל פירוש

1. [תנ] השם שניתן ליעקב לאחר שנאבק עם המלאך, והֶסבֵּרו: כּי שָׂריתָ עִם אלֹהים ועִם אנָשים וַתוּכָל (בראשית לב 29)
2. [תמ] עברי, יהודי (ההפך: גוי): ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.); גוי שמכר קמתו לישראל (תוספתא פאה ב, ט)
3. [תמ] יהודי שאינו כוהן ואינו לוי: כוהן ולוי שקיבלו שׂדה מישׂראל (דמאי א, ג)
4. [תמ] העם העברי, האומה היהודית: כל ישׂראל חברים (ירושלמי חגיגה עט, ד)
5. [תנ] כינוי בתקופת המקרא לממלכת עשרת השבטים: בימיו תִוָשע יהודה וישראל ישכן לבטח (ירמיה כג 6)
אנגלית: israel

***

רפּוּבּליקה במזרח התיכון שקיבלה את עצמאותה בשנת 1948. שטחה 20,700 קמ"ר בתחומי הקו הירוק ו-22,072 כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן, ומספר תושביה כ-8,4 מיליון נפש; בּירתהּ: ירושלים. ערים גדולות אחרות הן: תל־אביב וחיפה; שׂפות רִשמִיות: עברית, ערבית; הדת העיקרית בה היא: יהדוּת (83%); תעשׂייתה: חיתוּך יהלומים, תָכנות מחשבים (הָיי־טֵק), טֶקסְטיל, עיבּוּד מזון, כּימיקלים, פּלַסטיקה וחקלאוּת; תל"ג לגולגולת: 57,000 דולר; המַטבֵּעַ: שֶקל חָדש (להרחבה ראה מילון המקרא)
אנגלית: state of Israel

***