1.[תנ] קונה ידיעות או יכולֶת, מַכּיר, משׂכּיל, קונה דעת: ״למען יִלמַד ליִראה את ה' אלֹהיו״ (דברים יז, 19); "אם לָמֹד יִלְמְדוּ את דַרְכֵי עַמִּי" (ירמיה יב, 16); ״לומד תורה ואחר־כך נושׂא אישה״ (תוספתא בכורות ו, י); ״למַד מפי נבון דעת משלים״ (מלשון הפיוט); התלמיד לומד לשון אצל מורה פרטית;
2. [תמ] עוסק בלימודים, שומע מפּי מורים או קורא בִּספָרים: ״אִם למדת תורה הַרבֵּה אל תחזיק טובה לעצמך״ (אבות ב, ח); התלמיד לומד בבית הספר;
3. [תנ] מעַיֵין היטב בעניין ובוחנו: ״שמע ישׂראל את החֻקים ואת המשפטים... וּלְמַדְתֶּם אֹתם ושמרתם לעשֹתם״ (דברים ה, 1); ״אומרין לו: למוד דבריך בתחילה!״ (תוספתא סנהדרין ט, א); הוא לומד את הנושׂא היטב;
4. [עח] מתַרגֵל, מִתאַמֵן: הם לומדים למבחן
אנגלית: to learn