1. [תנ] יציאת היִילוד מבֶּטן אִמו: וכֹחַ אַיִן ללֵדָה (ישעיה לז, 3; מלכים ב' יט, 3); יוכבד שהורָתה בדרך ולֵידָתה בין החומות (סוטה יב); הנפש בתחילת הלידה כלוח מוכן לכתיבה (ספרות ימי הביניים); הלֵידה הייתה טבעית וקלה.
בהרחבה: הלידה נעשתה בכריעה, כאמור בפסוק: "ותכרע ללדת" (שמואל א' ד, 19) או בישיבה על כיסא, לידה שנקרא אָבְנַיִם (שמות א, 14). מיילדות מאומנות עזרו לנשים בלידתן וזכו להערכה רבה (בראשית לה, 17). ייסורי הלידה נזקפים לחובתה של חווה על כי התפתתה ואכלה מעץ הדעת ונענשה ב"ארבֶה עצבוֹנֵךְ והרֹנֵך בעצב תלדי בנים" (בראשית ג, 16). היו מקרי מוות בלידה, כגון רחל בלידתה את בִּניָמין (בראשית לה, 18). לאחר הלידה היתה האישה טמאה (ויקרא יב, 4). אישה שילדה בנים רבים נחשבה בת מזל (בראשית כט, 34-32), ואילו אישה עקרה היתה נחותה ומרת נפש (בראשית ל, 1). צירי הלידה שימשו כמשל לפורענויות מכאיבות, כאמור בפסוק: "כי החזיק בְּחִיל כּיוֹלֵדָה, חוּלי ונֹחִי בת ציון כיולדה" (מיכה ד, 10-9)
2. [תמ] הוצאת הוָולָד,
הַמלָטה: מה הורָתה שלא בצער אף לֵידָתה שלא בצער (סוטה יב.)
3. [עח] (בהשאלה) קשָיִים הקודמים להגשמת רעיון: חֶבלי הלֵידה שקדמו להצעת החוק היו קשים
4. [עח] (בהשאלה) בּריאה, היווצרוּת דבר חדש: לידת הספר נגמרה והוא הוצא לאור
5. [עח] מוּנח אריסטוטלי בנוגע לסוג השתנוּת מאי-קיוּם לקיוּם
אנגלית: birth, parturition