מכחיש פירוש

(לא: מַכּ-) [פ'; מַכחישה; הִכחיש, יַכחיש, להַכחיש] (כחש)
1. [עח] כּופֵר בטַענה
2. [עח] אינו מודֶה (באשמה וכד'): האיש הכחיש כי ביצע את העבֵרה
3. [תמ] סותר את דבריו של פלוני: שני כתובים המכחישים זה את זה (ספרא א, ב); האיש מכחיש את האישה והאישה מכחֶשֶת את האיש (ירושלמי סוטה כא, א); בוויכוח שהתגלע ביניהם הוא הכחיש את דבריה לחלוטין
4. [תמ] נעשׂה רָזֶה, מידלדל: אם מת השור או שהכחיש (ירושלמי בבא קמא ג, ד); מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא (מעילה יז.); כתפיה הכחישו עד שבלטו העצמות
5. [תמ] עושׂה לרָזֶה, מדַלדֵל: שלושה דברים מכחישים כוחו של אדם (גיטין ט.); העוני והרעב הכחישו את גופו ואת רוחו

***