1.[תנ] בריחה, ניסה: כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תֵלכון (ישעיה נב 12); ולא חלה לרעתי ...ולא היה מנוסתי (מלשון הפיוט); מנוסתם לא הייתה מאורגנת, לכן נתפסו
2. [עח] בריחה מבוהֶלת של צבא לאַחַר תבוּסָה או של פּושע שרודפים אחריו וכד'
1.[יב] (תרופה וכד') נבדק אִם הוא ראוי לשימוּש, מנַסים אותו: המנוסה בעשרה נִסים (מלשון הפיוט); כי המחילה לא תיתכן לו עד שינוסה בעולם הזה, ממנה שיוכל לסובלו (חובות הלבבות); התרופה נוסתה והתוצאות היו טובות 2. [עח] מוּרגל: אני מנוסה בכאב זה, וכבר איני מתרגש ממנו
1.[עח] שיֵש לו ניסיון, בָּקי, מוּמחֶה: הוא רופא מנוסה, ולכן אבחנתו נכונה 2. [עח] מוּרגל: כדי לפתור בעיה זו, צריך להיעזר באדם המנוסה בבעיות כאלה 3. [יב] שניסו אותו: למען שָלֵם בכל מעשים, המנוסה בעשרה נסים (מלשון הפיוט)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה