1.[תנ] קבוּצת בהמות יחד, כגון: פָּרות, עִזים, כבשים וכד': שלֹשה עדרי צאן רֹבצים (בראשית כט 2); הייתה לו בהמה מופרשת, תצא ותרעה בעדר (נזיר ה ג); עדֶר רעיתיו ובכבדות נחיתיו, כאלו אין בעדרי לבד חולה נשברת (מלשון הפיוט); עדר צאן ובקר
2. [עח] (בהשאלה) המון חסַר דֵעה עצמית: ההמון נוהר כעדר אחרי המנהיג
3. [עח] (בהשאלה) ציבור חסר משמעת
4. [תנ] (בהשאלה) קבוּצת אנשים מישראל: כי פקד ה' צבאות את עדרו, את בית יהודה (זכריה י 3); עד שלא גלו ישראל היו עשויים עדרים עדרים: עדרי כהונה לבד, עדרי לוויה לבד, עדרי ישראל לבד, וכיוון שגלו נעשו עדר אחד (מדרש רבה איכה פתיחה)
5. [תנ] מקום מיוחד לגדרות צאן: "וַעדרים לאוֵרות" (דברי הימים ב' לב, 28) תנו דעתכם להבדל בין אֵֿדֶר לבין עֵדֶר)
אנגלית: flock
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה