1.[תנ] ויכּוּחַ חריף או מלוּוֶה כַּעס, התנצחוּת, קטטה: ויהי ריב בין רֹעי מקנה אברם ובין רֹעי מקנה לוט (בראשית יג 7); מקיש ריבים לנגעים (סנהדרין לד)
2. [עח] הפָרת יַחסי הידידוּת בּגלל עֶלבּון וכד': בני הזוג נקלעו לריב והפסיקו להיפגש
3. [תנ] דין ודברים, סִכסוּךְ משפטי, כאמור בפסוק: "ודָל לא תֶהדַר בריבו" (שמות כג, 3)
טעות \ הערה