1. [תנ] ויכּוּחַ חריף או מלוּוֶה כַּעס, התנצחוּת, קטטה: "ויהי ריב בין רֹעי מקנה אברם ובין רֹעי מקנה לוט" (בראשית יג, 7); "מקיש ריבים לנגעים" (סנהדרין לד);
2. [עח] הפָרת יַחסי הידידוּת בּגלל עֶלבּון וכד': בני הזוג נקלעו לריב והפסיקו להיפגש;
3. [תנ] דין ודברים, סִכסוּךְ משפטי, כאמור בפסוק: "ודָל לא תֶהדַר בריבו" (שמות כג, 3)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה