1. [תנ] מעלֶה בּ
אֵש,
מַבעִיר, הופך לְאֵפֶר: וּבָאֵש שָׂרוֹף יִשָרְפוּ בַּשָּׁבֶת (שמואל ב' כג, 7); ושָרַף אֹתו על עֵצים בָּאֵש (ויקרא ד, 12); המפגינים שרפו את הדגל
2. [עח] (בּהרחבה) מפסיד, משמיד, מאבֵּד (מזמנו, את רכוּשו בהשקעה) (עממי): שָׂרַף את כל רכושו בקָזינו
3. [תמ] בּולֵעַ, גומֵעַ: כֹּהֵן שדַעְתו יָפָה שוֹרְפָה (את קֵבַת הָעוֹלָה) חַיָה (עבודה זרה ב, ה)
אנגלית: burn, incinerate
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה