תמורה פירוש

1. [תנ] תַחליף: לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, ואם המר ימיר... והיה הוא ותמורתו יהיה קודש (ויקרא כז 10); תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו? (ירושלמי ברכות ה, ג); השקעה רבה בעבודה כשאין עִמה תמורה מתסכלת מאוד
2. [יב] גמוּל, שׂכר: שבעולם הזה ייתן להם תמורה טובה (הכוזרי); בעבור מעשהו הטוב מגיעה לו תמורה טובה; הוא עשה מעשה זה מבלי לדרוש תמורה
3. [עח] יַחס בין דָבָר שנִקנֶה ובין מחירו, ערכּו של דָבָר בכסף: הוא שילם תמורת המכשיר וכעת המכשיר שלו
4. דבר ערך שצד אחד נותן לצד שני כתחליף להבטחה או לפעולה. זוהי דרישה של החוק כתנאי לכשרותו של חוזה.
אנגלית: proceeds, consideration

***

1. [יב] שינוּי, חוסֶר יַציבוּת: עולם ההבל והתמורה (מלשון הפיוט); תמורות רבות חלו בהתנהגותו בשל קבלת התפקיד החדש
2. [עח] (בּתחביר) שם עצם המוצב ליד שם עצם אחר ומגדיר או מצמצם אותו: אנשים אחים אנחנו
3. [עח] (בּמָתֵמָטיקה) כּל סידוּר אפשרי בקבוצת עצמים
4. [עח] החלפת ערכים זה בזה. אחד התנאים לקיומו של חוזה הוא שניתנה תמורה בעדו.

***

1. שֵם מַסֶכת בסֵדר קודשים שעִניינהּ בּעיקר החלפת בַּהמות חוּלין בּבַהמות קודָשים
4. (בּהִלכות קָרבָּנות) החלפת בֶּהמַת קודשים בּבֶהמַת חוּלין: השמט... לשם תמורה (חולין ב, י)

***

ראה: תָמור

***