תרועה פירוש

1. [תנ] תקיעה חגיגית בשופר או בַּחצוצרה: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת (במדבר י 5); שִמעָתים ששמעו קול תרוּעת תורה בסיני (מכילתא פרשת יתרו); היצירה נפתחת בתרוּעת חצוצרות חגיגית
2. [תמ] הקול המהיר והמרוּסק של השופר בסֵדר התקיעות של ראש השנה: שיעור תרועה כשלוש יבבות (ראש השנה ד, ט)
3. [עח] לַחן קצר שמנגן חצוצרן כּאות טִקסי או צבאי: תרוּעות הרמת הדגל נשמעה בחצר המחנה
4. [תנ] (בפולחן הישראלי) קול שופר ששימש כהקדמה להודעה כגון בהכרזה על שנת שמיטה ושנת יובל: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ (ויקרא כה, 9).
אנגלית: Trumpet fanfare; blast

***

1. [תנ] שמחה, חגיגה, וכן קריאת שִׂמחה או אהדה וכד' של ההָמון: ויריעו כל ישראל תרוּעה גדולה (שמואל א' ד 5); הקהל בכיכר הריע תרועה גדולה לנואם; המנצח התקבל בתרוּעות רמות
2. [תנ] סמל לשמחת חג: עַד-יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ וּשְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה (איוב ח, 21). (ראה גם: יום תרועה)
3. [עח] קול שאון מלחמה, אות אתרעה או כאזעקה לצבא על יציאה למלחמה: וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (במדבר י, 9). תרועות מלחמה נשמעו מכל עבר
אנגלית: happiness; War noise

***