1. [תנ] שָׂפָה (שמדַבּרים), מערֶכת המילים ודרכי הבּיטוי של עַם: גוי אשר לא תשמע לשונו (דברים כח, 49); שאדם חייב לומר בלשון רבו (עדויות א, ג); פינו מלא שירה כים ולשונֵנוּ רינה (מלשון התפילה); הלשון העברית בימינו מורכבת מכמה רבדים
2. [עח] (בּהשאלה) משַמֵש בתפקיד מַכריעַ בִּדברים שקוּלים, כגון בביטוי: לשון מֹאזנַיִים
3. [תנ] [נ'] (בּהשאלה) עַם, אוּמה: אלה בני חם למשפחותם ללשונותָם בארצותיהם בגוייהם (בראשית י, 20); שכל אוּמה ולָשון, ששלטה על ישׂראל, שולטה מסוף העולם ועד סופו (מכילתא פרשת בשלח); לעם, אשר בחר משבעים לשונות (מלשון הפיוט)
4. [תמ] [נ'] קָטֵגוריה דִקדוּקית: כגון לשון זָכָר, לשון רַבּים
5. [תמ] [ז'] נוסח, סגנון: בּלָשון הזה אמר לו רבי ישמעאל: עונש האחרון מרוּבֶּה יותר מן הראשון (תוספתא שבת יג, ד); כשתיאר את מעלליו נקט לשון גוּזמה
6. [תמ] [נ'] כינוי למשמעות של מילה: אין "נא" אלא לשון בקשה (ברכות ט.); כולם לשון הקפה וסיבוב (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: language
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה