צבע פירוש

שורש של הערכים: אֶצבַּע, אֶצבָּעון, אֶצבְּעונית, הַצבָּעה, הִצטַבּעוּת, מַצבּיעַ, מצוּבָּע, מִצטַבֵּעַ, נִצבָּע, צָבועַ, צָבוּעַ, צביעה, צביעוּת, צֶבַע, צַבָּע, צִבעון, צִבעוני, צִבעונִיוּת, צַבָּעוּת, צִבעי, צִבעָנוּת, צִבעונִיִים, צִבעונית, צִבעָן, צובֵעַ

***

1. [תנ] גָוֶון; תחושה במוּדעות האדם, הנוצרת כתגובה לגירוי אנרגיה הקורנת באורך גל מסוים ונקלטת באמצעות העין (גם: גָוֶון): צבע רקמתַיִם (שופטים ה, 30); צבע של אבנים טובות (מדרש רבה במדבר ב)
2. [תמ] החומר המשמש לצביעה: אין לו בכְסוּת אשתו... ולא בצבע שצְבָעָן לִשמן (ערכין ו, ה); צבעי שמן; צבעי מים
3. [עח] תרחיף של צבען לא מסיס וטחוּן דק בתוך חומר מקשר לצביעת בדים, עור וכד': למרות מאמצי הכימאי לא התקבל הצבע הרצוי
4. [עח] (בצילום) חומר הצובע חומר אחר על־ידי ערבובו עמו או ספיגתו בו. משמש לריגוש ולגיוון של תחליבי צילום, בצילום צבעוני ועוד. צבעו תלוי בהרכבו הכימי
5. [תנ] אריג בגוונים שונים: "שְׁלָל צְבָעִים לסיסרא" (שופטים ה, 30)
6. [עח] (בהשאלה) חיוניוּת, רושם ועניין: כתבותיו של עיתונאי זה הן חסרות צבע ומשמעות
אנגלית: color, paint

***

1. [עח] מוּמחֶה לצביעת קירות או רָהיטים: הזמַנוּ צַבָּע מקצועי לסייד את קירות דירתנו החדשה
2. [תמ] מוּמחֶה לצביעת בגדים או צֶמר: הצַבּע צובע לעצמו, ולא יצבע בשכר, שאין עושים סחורה בפֵרות שביעית (שביעית ז, ג); צביעה מלאכה בפני עצמה היא (תוספתא שבת ט, יח)
אנגלית: painter

***

ראה: צובֵעַ

***