מייסד ועורך ראשון: איתן אבניאון
מילון המקרא
מילון ספיר

זן

פירוש

1. [עח] תַת-סוּג, בּן מין: החקלאי גידֵל בפרדסו פרי מִזַן מיוחד
2. [תנ] מין, סוג: בּשָׂמים וּזַנים מרוּקָחים (דברי הימים ב' טז, 14); מְזָוֵינו מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַן אל זַן (תהילים קמד, 13)
3. [תמ] מפרנס, נותן מזון
4. [עח] יֵשוּיות, כגון אטומים ומולֵקוּלות, הפעילות בתגובה כּימית

אנגלית: strain

זן דקדוק


[ש"ע; ז'; זַן-, זנים, זנֵי- וגם זַנים, זַנֵי-, זַנו]

זן ניבים וצירופים

← מזן אל זן
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך זן

זן אטימולוגיה

מאכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר. המילים לעברית המקראית חדרו בשינוי היגוי המותאמת למערכת המורפו-פונטית של השפה העברית ומאפשרת בדרך זו ליצור פעלים, הטיות, שורשים וכדומה. תנו דעתכם שהפועל זָן משמש בעברית כמתבקש בהקשרים של מזון

זן נרדפות וניגודים

זן (תוצאה דומה)
בן מין , טיפוס , מין , משפחה , סוג , תת-סוג [שדה סמנטי: סוג]
זן (תוצאה דומה)
מאכיל , מאכל , מזין , מיניק , מכלכל , מפטם , מפרנס , משביע [שדה סמנטי: אוכל] | ניגודים: מרעיב

זן חריזה

בּוֹזְזָן, בַּזְבְּזָן, בַּרְוְוזָן, הוּזַן, זַן, זָן, חַזָן, חַרְזָן, טַרְזָן, יוּזַן, כַּרְזָן, מְאוּזָן, מַאזָן, מוּזָן, מַזְמְזָן, מְטוּרְזָן, מְיוּזָן, מִרְכְּזָן, פַּזְזָן, פַּחְזָן, פַּרְטִיזָן, רַגְזָן, תַמְחִיזָן

להרחבה ראה:
גבהן, גבן, אבובן, אגן, אבדן, בזבזן, אקדחן, בוחן, אוקטן, אוריין, אבקן, אהלן, אומן, דוברמן, אונן, דורסן, אופנוען, יען, אולפן, אגרופן, אצן, ג'ריקן, אקרן, באשן


זן פרוש | זן פירוש | זן מילון | זן הגדרה מילונית | זן מילון עברי | זן מילון אנציקלופדי | זן אנציקלופדיה | זן תרגום
זן פירוש השם | זן פירוש המילה | זן משמעות המילה | זן ביטויים | זן דקדוק | זן לשון | זן ניבים | זן אטימולוגיה
זן מילים נרדפות | זן ניגודים | זן חריזה | זן חרוזים | זן צירופים | זן פתגמים | זן ניבים | זן תחביר
זן ביטויים | זן ציטוטים | זן ראשי תיבות

דפדוף במילון

≋ כל הזכויות שמורות לאיתאב © 2020 | פיתוח: Dynamic Network Applications