זוא

פירוש
זְאֵב

1. [תנ] בעל חיים לילי טורף ממשפחת הכלביים והגדול במשפחה, דומה מאוד לכלב רועים גדול. שוכן ביערות ובערבות באירופה ובאסיה. לפנים היו זאבים רבים בארץ ישראל. כַּיום קיים זן אחד בנגב
2.[תנ] סמל לאומץ לב, לכוח ולעַזוּת: בִּניָמין-זאֵב יִטרָף (בראשית מט 27)
3. [עח] סֵמל לאכזָריוּת
4. [עח] כינוי לגבר בעל תיאבון מיני. רודף נשים (עממי)
5. [עח] (בשוק ההון) ספקולנט בעל ניסיון ובדרך כלל ערמומי או נוכל. (עממי);
אנגלית: wolf

זוא דקדוק


[ש"ע; זאֵבה, זאֵבים, זאֵבות] <זאב>

זוא ניבים וצירופים


זוא אטימולוגיה

אכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר. המילים לעברית המקראית חדרו בשינוי היגוי המותאמת למערכת המורפו-פונטית של השפה העברית ומאפשרת בדרך זו ליצור פעלים, הטיות, שורשים וכדומה. אכדית: zibu; ערבית: dhib, daab

זוא נרדפות וניגודים

לא נמצאו נרדפות וניגודים לערך זוא

זוא חריזה

אוהֵב, דואֵב, הִבהֵב, הִסתָאֵב, הִתאַהֵב, הִתהַבהֵב, הִתלַהֵב, זְאֵב, זוהֵב, יהַבהֵב, יוהֵב, יֵיאָהֵב, יִילָהֵב, ייסָאֵב, יִיסתָאֵב, יִישָאֵב, יסַרהֵב, כְאֵב, כואֵב, להֵיאָהֵב, להילָהֵב, להישָאֵב, לוהֵב, מְאַהֵב, מְהַבְהֵב, מִזדָאֵב, מְסָאֵב, מְסַרְהֵב, מִסְתָאֵב, מְשַלְהֵב, מִשתַלהֵב, מִתְאַהֵב, מִתְהַבְהֵב, מִתְלַהֵב, סֵיאֵב, צוהֵב, רָהֵב, רוהֵב, שואֵב, תָאֵב, אָדָם זאֵב, איש הזאֵב, כַף הַזְאֵב, רֶגֶל הַזְאֵב

להרחבה ראה:
מגבב, דובב, גב, נגב, מנדב, כוזב, הרחב, היטב, אטב, הרכב, רכב, חולב, דולב, גונב, היסב, מתעב, חוצב, קצב, יקב, אורב, גרב, הֶקשב


זאב פרוש | זאב פירוש | זאב מילון | זאב הגדרה מילונית | זאב מילון עברי | זאב מילון אנציקלופדי | זאב אנציקלופדיה | זאב תרגום
זאב פירוש השם | זאב פירוש המילה | זאב משמעות המילה | זאב ביטויים | זאב דקדוק | זאב לשון | זאב ניבים | זאב אטימולוגיה
זאב מילים נרדפות | זאב ניגודים | זאב חריזה | זאב חרוזים | זאב צירופים | זאב פתגמים | זאב ניבים | זאב תחביר
זאב ביטויים | זאב ציטוטים | זאב ראשי תיבות
דפדוף במילון
תוספת נופך:
מילון ספיר | מילון עברי עברי | מילון אנציקלופדי