כופר פירוש

1. [תמ] מַכחיש (אשמה וכד'), אינו מודה בתביעה שנתבע: טענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות (שבועות ו, ג)
2. [תמ] מי שאינו מאמין באלוהים ושולל את עיקרי הדת: אמר לו כופר לרבן גמליאל: אלוהיכם גנב הוא (סנהדרין לט.); האינקוויזיציה רדפה את הכופרים (בלועזית: אתאיסט)
3. [תנ] מורח, מצַפֶּה, מחַפֶּה, מכַסֶה, כאמור בפסוק: "וכפרתּ אֹתה מבית וּמחוּץ בּכֹפר" (בראשית ו, 14)

אנגלית: to deny, to disavow

***