1. [תנ] תשלום לשם הצלה מצרה: אם כֹּפר יוּשַת עליו, ונתן פדיון נפשו (שמות כא, 30-29); ולא תקחו כֹּפר לנפש רֹצח, אשר הוא רשע למוּת (במדבר לה, 31)
2. [עח] תשלום בגין עברה שבוצעה, במקום דין פלילי: הנישום שילם כופר משום שהעלים הכנסות
3. [תמ] סכום שמשלם מי ששורו או בהמה אחרת שלו הרג אדם מישראל למשפחת הנפטר
4. [תנ] תמורה, תחליף: כּפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד (משלי כא, 18)
5. [עח] תשלום בעקבות סחיטה: הנחטף שילם כופר עבור שחרורו
אנגלית: ransom
***
[ש"ע; ז'; כּופֶר-, כּופרו] <כפר>
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך כופר
מקור המילה כופר (אטימולוגיה)
גזירה מ-<כפר> (במשמעות של תמורה, בעיקר כספית) במשקל קוטֶל לציון שם עצם
אֵפֶר, בלופֵר, גופֶר, טופֶר, טְרַנְסְפֵר, כופֶר, סֵפֶר, מִשְקָפופֶר, עופֶר, שֶפֶר, תֶפֶר, סופֶר, פרופֶר, סופֶר דופֶר