זפת

1. [תנ] חומר דָליק המוּפק מסוגי עצים: וַתַּחְמְרָה בחֵמָר וּבַזָפֶת (שמות ב, 3)
2. [עח] שארית זיקוק של עטרן-פחמים ההופכת מוצקת בקור ונוזלית בחום
3. חומר שחור, צמיג, המשמש לסלילת כבישים, למריחה על גגות הבתים, לאטימה בפני הגשם וכדומה (ראו: ביטומן)
אנגלית: pitch, tar

***