1. [תנ] השֶקע בּקֶלע ששָׂמים בו את האֶבן העומדת להיזָרֵק: והיתה נפש אדֹנִי צרורה בצרור החיים את ה' אלֹהיך וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע (שמואל א' כה 29); הוא שם את האבן בכף הקלע וירה באויב
2. [יב] מָשָל לסכּנת נדוּדים של הרשעים בגֵיהינום מִקצֵה העולם ועַד קָצֵהוּ: הרשעים מיטלטלים בכף הקלע
3. [עח] מצב שבו שתי אפשרויות פעולה גרועות, ולכן האדם מתלבט ומתקשה להכריע ביניהן.
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה