להב פירוש

שורש של הערכים: הַלהָבה, הִתלַהבוּת, לַהַב, לֶהָבה, להוב, לָהוּב, להוּבִיות, לָהיב, להיבה, לוהֵב, מַלהיב, מִתלַהֵב, נִלהָב

***

לשנה הבאה בִּירוּשלים

***

1. [תנ] הצַד החד והמבריק של סכּין או של חרב וכד', העשוּי מלוּח ארוך של מַתֶכת: "ויבוא גם הניצב אחר הלַהַב" (שופטים ג, 22); "סכין וחרב קחי לַהַב" (רש"י נחום ג, 3);
2. [עח] מִשטָח שטוח רחב של דַחפּור או של מפַלסת שלג;
3. [עח] החֵלֶק החד של מחליקיים המחליק על הקרח;
4. [עח] כלי צור שנחצב מגוש אבן, עשׂוּי נתז דק וצר שהיה בשימוש האדם מאז התקופה הפּלֵיאוליתית;
5. [עח] כל אחת מכַּנפות המַדחף במָטוס או הרוטור בּמַסוק
אנגלית: blade, sale

***

1. לשון אש, לֶהָבה: "ויהי בעלות הלַהַב מעל המזבח" (שופטים יג, 20); "וְלַהַב מפיו יֵצֵא" (איוב מא, 13); "מלך עליון, סתרו עבים, סביביו להָבים רכובו כרובים משרתיו שביבים" (מלשון הפיוט);
2. ברק, זוהר, נִצנוּץ של דָבר ממורָט לאחר ליטוּש: "ולַהַב חרב וברק חנית" (נחום ג, 3); "לַהַב חנִית וְכִידוֹן" (איוב לט, 23)
אנגלית: blaze; brightness

***

ראה: לוהַב

***