סיליקון פירוש

1. תרכובת אורגנית פולימרית של סיליקולים, בצורת נוזל, שׂרף או אלאסטומר, העשויה להיות דוהַן, גומי או אבקה קציפה, והיא יציבה בחום ודוחה מים; משמשת כמֵסיך עמיד מים וחום, כּלַכּה, קַשרן, מבַדֵד חשמלי, חומר נוגד קצף ובתעשׂיית דֶבק וקוסמֵטיקה
2. צוֹרָן; יסוד כימי אל-מתכתי נפוץ, ואחד המרכיבים העיקריים של קליפת כדור הארץ, המצוי בטבע בצורת סיליקה או סיליקט. מִספרו האטומי: 14, מִשקלו האטומי: 28.09, משמש מוליך-למחצה בתעשיית הטרנזיסטורים (החומר הבסיסי בייצור שבבים), בקוסמטיקה, בייצור כלי חרס ועוד. סימנו: Si (גם: סִילִיקְיוּם, קְרֶמְנְיוּם)
(ראו גם: סיליקה)

אנגלית: silicone; silicon

***