1. [תנ] דָן, מברר, מַחליט על־פי עֵדוּיות וכד', אִם אדם שנֶחשַד בַּעבֵרה אָשֵם: בצֶדֶק תִשפֹּט עמיתֶךָ (ויקרא יט, 15);
2. [עח] מוציא פּסַק דין, חורץ משפּט, קובע מה העונֶש שיוּטל על האשם, או הפּיצוּי שעליו לשַלֵם לַתובֵעַ: השופט שפט את העבריין לשלושים יום מעצר;
3. [תנ] מחייב בדין, מיַיסר על עוון, עונֵש: וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים (קוהלת ג, 17) (תנו דעתכם להבדל בין שׁוֹפֵט לבין
שופת)
אנגלית: to judge
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה