1. [תנ] כלי נשק עשׂוי להב ארוך וחד, סיִף: לוּ יש חֶרֶב בידי כי עתה הרגתיך (במדבר כב, 29); אשר יאבדוּ רבים בחֶרֶב (מגילות מדבר יהודה); צהלֹת סוּסים וצחצוּח חרָבוֹת (סוטה ח, א)
2. [תמ] (בהשאלה) מלחמה, מוות, הרג: חֶרֶב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיווּת הדין (אבות ה, ח); חֶרֶב העוברת ממקום למקום (תוספתא תענית ב, י)
3. [תנ] גדודי צבא מזוּיָנים: "וחֶרֶב לא תעבֹר בארצכם" (ויקרא כו, 6)
4. [תמ] עץ המחרשה, שהחורש אוחז בידו: החֶרֶב שפירשה עם יתדות במחרישה, הרי זו טמאה (תוספתא כלים בבא בתרא א, ד); החֶרֶב הוא העץ שתופס בו האיש החורש (ספרות ימי הביניים)
5. [תנ] גרזן, כלי מלאכתו של הסַתָת: כי חַרבְּךָ הנפת עליה ותחללה (שמות כ, 25)
אנגלית: sword; battle; Axe
***
מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס. חרב במשמעות כלי מלחמה מופיעה בשפות שמיות שונות.
גֶרֶב, חורֶב, חֶרֶב, עֵרֶב, עֶרֶב, קֶרֶב, אוחֵז בחֶרֶב, היכה לפי חֶרֶב, בוטֶה כְמַדְקְרות חֶרֶב, בָאֵש ובָחֶרֶב, הלנֶצַח תאכַל חֶרֶב?, חַללֵי חֶרֶב, חלַל חֶרֶב, מְחלְלֵי חֶרֶב, מְנוסַת חֶרֶב, מַגִיר עַל יְדֵי חֶרֶב, מַחרִים לְפִי חֶרֶב, מַכֶה לְפִי חֶרֶב, לא יִשָׂא גוי אֶל גוי חֶרֶב, לפי חֶרֶב, מנוסַת חֶרֶב, פִי הַחֶרֶב, שבוי חֶרֶב, תופֵש חֶרֶב, שולֵף חֶרֶב, שׂכיר חֶרֶב, נושֵׂא חֶרֶב, נותֵן חֶרֶב
להרחבה ראה:
אוהב,
מגבב,
דובב,
גב,
נגב,
מנדב,
כוזב,
הרחב,
היטב,
אטב,
הרכב,
רכב,
חולב,
דולב,
גונב,
היסב,
מתעב,
חוצב,
קצב,
יקב,
אורב,
גרב,
הֶקשב
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה