1. [תנ] נשק בצורת קנה עץ מחודד בקצהו, שיורים אותו מקֶשת: "בַחִצים ובקשת יָבא שָמָה" (ישעיה ז, 24); "כוננו חִצָם על יָתֵר" (תהילים יא, 2);
2. [עח] המרחק בין אמצע קשת-מעגל לבין אמצע המיתר המתאים (בלועזית:
סגיטה);
3. [עח] פין-סימון של מודדים, המשמש לסימון בגמר סרט המידה (גם: חֵץ מידה);
4. [עח] (באדריכלות) שם צרפתי שניתן לקשת מחודדת, מונח ששימש באדריכלות גותית
אנגלית: arrow, dart
***
[ש"ע; ז'; חֵץ-, חִצּים, חִצֵּי-, חִצּו] <חצץ>
← ראש חֵץ
לא נמצאו ניבים וצירופים לערך חץ
מקור המילה חץ (אטימולוגיה)
מאכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס, והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. יש קשר בין המילה "חץ" לבין "חצי" או "חוצה" - פעולות שחץ עושה, כביכול
הִשתחֵץ, הִתרַחֵץ, חֵץ, יילָחֵץ, יימָחֵץ, יירָחֵץ, להילָחֵץ, להימָחֵץ, להירָחֵץ, לוֹחֵץ, מוֹחֵץ, מַלְחֵץ, מִשְׁתַּחֵץ, מִתְרַחֵץ, רוֹחֵץ, תַּשחֵץ
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה