מילון אבניאון - מילון עברי עברי
מייסד ועורך ראשון: איתן אבניאון
מילון המקרא
מילון ספיר

מנגן פירוש

פירוש
מְנַגֵּן

1. [תנ] (בּ-) מַשמיע צלילים בכלי נגינה: איש יֹדע מנגן בכִּנור (שמואל א' טז 16); אחיָה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכּינור (ברכות סג:); התזמורת מנגנת נעימות לכת
2. [יב] קורא קֶטַע מהמִקרא בניגוּן הטעמים: לנגן המקראות כהלכתן (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: play

דקדוק למילה מנגן


[פ'; מנַגֶנֶת; ניגֵן, ינַגֵן, לנַגֵֵן] <נגן>

ביטויים עם המילה מנגן

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך מנגן

מקור המילה מנגן (אטימולוגיה)

מילה שמקורה אכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום

מילים נרדפות למילה מנגן

חרוזים למילה מנגן

אַנְטִיגֵן, אִרגֵן, בִלגֵן, גֵן, הֵגֵן, הוגֵן, היטַגֵן, הָלוגֵן, הֶפגֵן, הִתאַרגֵן, הִתבַלגֵן, הִתבַרגֵן, הִתנַגֵן, הִתעַגֵן, טִיגֵן, יאַרגֵן, יבַלגֵן, יָגֵן, יטַגֵן, יִיטָגֵן, יֵיעָגֵן, יֵירָגֵן, ימַגֵן, ינַגֵן, יפַרגֵן, ירַגֵן, לְאַרְגֵן, להֵיעָגֵן, להֵירָגֵן, לְנַגֵן, מְאַרְגֵן, מְבַלְגֵן, מבַרגֵן, מֵגֵן, מָגֵן, מְטַגֵן, מִיטַגֵן, מְמַגֵן, מְנַגֵן, מְעַגֵן, מְפַרְגֵן, מְרַגֵן, מִתְאַרְגֵן, מִתְבַלְגֵן, מִתְבַרְגֵן, מִתמַגֵן, מִתְנַגֵן, מִתְעַגֵן, עוגֵן, רוגֵן, יִתנַגֵן, להִתנַגֵן, לנַגֵן


דפדוף במילון

≋ כל הזכויות שמורות לאיתאב © 2020 | פיתוח: Dynamic Network Applications