[ש"ע; ז'; קנֵה-, קָנים, קנֵי-, קנֵהוּ] <קני/ה>
מקור המילה קנה (אטימולוגיה)
מאוגריתית, שפה שמית המיוחסת למאות 15-13 לפה"ס. מילה המצויה גם באכדית: qanu. היוונית אימצה את המילה בצורה kanna. במילה חל מַעתָּק של החומר לכלי ששימש לכתיבה. יש הסבורים כי מעברית עברה לשפות אירופה דרך היוונית והלטינית בעיקר באמצעות סוחרים.
קָנֶה
[ש"ע]
1. אַגמון , גִבעול , גומֶא , סוּף , קֶלַח [שדה סמנטי: צֶמַח]
2. אַלה , בּריחַ , דֶקֶר , וָו , זרועַ , חוטֶר , חוּטרָא , טריז , יָתֵד , כּלונָס , לוּלָב , מוט , מַטֶה , מַסמֵר , מַקֵל , נֵצֶר , עַמוּד , עָנָף , קֶרֶש , שַפּוּד , מָחוג , מַחוֶוה
3. אַבּוּב , צינור , שפופֶרֶת
4. צינור נשימה
בונֶה, הָבְנֶה, הונֶה, הִנֵה, הִתקַנֵא, זונֶה, חונֶה, יְאונֶה, יגונֶה, יגַנֶה, יֶהנֶה, יהַנֶה, יוחנֶה, יונֶה, יופנֶה, יוקנֶה, יותנֶה, יַחנֶה, יִיבָנֶה, יִיבְנֶה, יֵיהָנֶה, יִיזְנֶה, יִימָנֶה, יִימנֶה, יֵיעָנֶה, יִיפָנֶה, יִיפנֶה, יִיקָנֶה, יִיקנֶה, יִישָנֵא, יִישָנֶה, יִישנֶה, יכונֶה, יכַנֶה, ימונֶה, ימַנֶה, יַענֶה, יעַנֶה, יפונֶה, יַפנֶה, יפַנֶה, יַקנֶה, יַשנֶה, ישַנֶה, לִבְנֶה, מְאונֶה, מְאַנֶה, מְבונֶה, מִבְנֶה, מְגונֶה, מְגַנֶה, מְהַנֶה, מובְנֶה, מוחְנֶה, מונֶה, מופְנֶה, מוקְנֶה, מותְנֶה, מַחנֶה, מְכונֶה, מְכַנֶה, מְמונֶה, מְמַנֶה, מָנֶה, מְעונֶה, מְעַנֶה, מַענֶה, מְפונֶה, מְפַנֶה, מִפְנֶה, מַפְנֶה, מְקַנֵא, מִקְנֶה, מַקְנֶה, מְשונֶה, מְשַׂנֵא, מְשַנֶה, מִשְנֶה, מַשְנֶה, מִשְתַנֶה, מִתְאַנֶה, מִתְגַנֶה, מִתְכַנֶה, מִתְמַנֶה, מְתַנֶה, מַתְנֶה, מִתְנַווְנֶה, מִתְעַנֶה, מִתְפַנֶה, מִתְקַנֵא, נֶהנֶה, סְנֶה, עַבְקָנֶה, עונֶה, פונֶה, צאנֶה, קונֶה, קָנֶה, שׂונֵא, שונֶה, שְמונֶה, ייקָנֶה, דוחֶה אותו בְקָנֶה, מושִיט לו בְקָנֶה, מושיט בקָנֶה, פילים בַקָנֶה, רַך כקָנֶה
מילון אבניאון
טעות \ הערה