עם פירוש

1. [תנ] לאום, אומה, קבוצת אנשים ממוצָא משותף שיש להם אֶרץ והיסטוריה משותפות, תרבּוּת ולשון אחת ותקווה לעתיד משותף: יַעַבְדוּךְ עַמִּים וְיִשְׁתַּחווּ לְךָ לְאֻמִים (בראשית כז 29); שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל שנאמר (מכילתא פרשת בשלח); דור ודור עם דורשיך דרוש (מלשון הפיוט); עם ישראל, עמי אירופה
2. [תנ] הָמון, ציבור: טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדֹם, נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה (בראשית יט 4); עם בצער שבויים פדם מיד שוביהם (מלשון הפיוט); עם רב
3. [תנ] פשוטי אדם, בני המעמדות הנמוכים: ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה (נחמיה ה 1)
4. [תנ] קיבוץ בעלי חיים: הנמלים עם לא עָז (משלי ל 25)
5. [תנ] קרוב, שאֵר, אחד מבני המשפחה, גואל. (מופיע במקרא בהוראה זו רק בריבוי: עמים, עמי־, עמיך, עמיו): ויאסף אל עמיו (בראשית כה 8); בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא 14)
6. [עח] צבא

***