קלע פירוש

שורש של הערכים: מִקלַעַת, נִקלָע, קולֵעַ, קָלוּעַ, קָליעַ, קליעה, קֶלַע, קַלָע, קַלָעוּת, מַקלֵעַ

***

1. [עח] מוּמחֶה בקליעה למַטָרה - בספורט, בּנֶשק קַל וכדומה: הוא קלע מיוּמָן וטוב
2. [תנ] יורֶה אַבנֵי קֶלע או חִצים: וַיָסֹבּוּ הַקַלָעים וַיַכֻּהוּ (מלכים ב' ג 25) (להרחבה ראה מילון המקרא) (תנו דעתכם להבדל בין כַּלָּה לבין קַלָּע)
אנגלית: sniper, shooter

***

1. [עח] קָליעַ, הנורֶה מִכּלי ירייה
2. [תנ] כלי נשק לקליעת אבנים בתנופת יד, מוּרכּב מרצוּעה וּמפּיסַת עור: וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים... וְקָלְעוֹ בְּיָדוֹ (שמואל א' יז, 40); בהניפו ידו על קלע וישבור תפארת גולית (בן סירא מז, ה); דויד ירה בקלע ופגע בגוליית
3. [עח] מִקלעת; מתקן לירי אבנים קטנות למרחק בעזרת מקל מפוצל, כף הקלע ורצועת גומי. משמש למשחק או לציִד
אנגלית: bullet; missile; slingshot

***

1. [תנ] יריעת מסך, וילון מחוֹרר עשוי בקליעה: קְלָעִים לֶחָצֵר שֵש מָשְזָר (שמות כז, 9)
2. [עח] [בּריבּוּי] פַּרגוד, מָסָך מֵאחורֵי הבּימה (בּתֵאַטרון), בּעיקר בּבּיטוּי: "מֵאחורֵי הקלָעים"
3. [תמ] מפרש או חֶבל עבֶה, עבות, כגון: קֶלַע של ספינה (נגעים יא יא); והמשוטים נשמטים ועל פני הים שטים והקלעים נקרעים (מלשון הפיוט)
4. [יב] קווּצַת שֵׂעָר, צַמה: ותִקלַע יהודית את קַלעות שערותיה (ספרות ימי הביניים)
5. [תנ] קורת עץ, כנף דלת: וּשְׁנֵי קְלָעִים הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית (מלכים א' ו, 34)
אנגלית: braid, theater wings; timber

***

ראה: מְקַלֵּעַ

***

ראה: קוֹלֵעַ

***