סכין פירוש

← תוקע סכין בגבו

לטינית: sica. תנו דעתכם שהשורש <סכן> (במשמעות דוקר) הוא גם השורש של סכנה. בעבר נכתבה המילה - שׂכין (שי"ן שמאלית) והפכה לסכין במעבר ללשון חז"ל

במקרא: שׂרטת, והשי"ן הוחלפה בסמ"ך. ככלל חל מעבר משי"ן שמאלית לסמ"ך במעבר מלשון המקרא הקדומה ללשון המקרא המאוחרת, וביתר שאת במעבר מלשון המקרא ללשון חז"ל. המגמה שהלכה בה האקדמיה ללשון הייתה להמשיך את הקו העולה מן המעבר מלשון המקרא ללשון חז"ל, כלומר לדבוק בכתיבה בסמ"ך ככל האפשר. (על פי פרסומי האקדמיה ללשון)

אַבְחִין, אָכִין, אַלְחִין, אַצְחִין, הִבְחִין, הִלְחִין, הֵכִין, הִסְכִין, הִצְחִין, הִרְכִין, הִשְכִין, יַבְחִין, יָכִין, יַלְחִין, יַסְכִין, יַצְחִין, לְהַבְחִין, לְהָכִין, לְהַלְחִין, לְהַצְחִין, לָחִין, מַבְחִין, מֵכִין, מַלְחִין, מַצְחִין, נַבְחִין, נָכִין, נַלְחִין, נַצְחִין, סִימוכִין, רותְחִין, רָכִין, שְחִין, שְלָחִין, תַבְחִין, תָכִין, תַלְחִין, תַצְחִין, אַזְקִין, אַסְכִין, אַרְכִין, אַשְכִין, אַתְקִין, הִזְקִין, הִתְקִין, וָתִיקִין, זִיקוקִין, יַזְקִין, יַרְכִין, יַשְכִין, יַתְקִין, מַזְקִין, מַסְכִין, מַרְכִין, מַשְכִין, מַתְקִין, נְזִיקִין, נַזְקִין, נַסְכִין, נַרְכִין, נַשְכִין, נַתְקִין, סַכִין, תַזְקִין, תַסְכִין, תַקִין, תַרְכִין, תַשְכִין, תַתְקִין, הֵכין, הִסכין, הִשכין, אונכין, הִרכין, בכין, יַסכין, יַשכין, יַרכין, יָכין, להַסכין, להַשכין, להַרכין, להָכין, מֵכין, מוכין, סִמוכִין, סימוכין, שופכין, תימוכין, תִמוכִין, שופְכִין, שַׂכִין, הַשָׂאַת סַכין, בור שופכין, גַב סַכִין, אֶבֶן שֶאֵין לָה הופכין, כאֶבֶן שֶאֵין לָה הופכין, מֵי שופְכִין, עַבְדֵי בִישֵי בָתַר דְעָבְדִין מִתְמַלְכִין, פֶסַח מעוכין, נָפַל הַשור חַדֵד הַסַכִין, קיתון שופכין