מילון עברי-עברי
| איטֵר, אִטֵּר [תנ]
[ת'; ש"ע; איטֶרֶת, איטרים, איטרות] <אטר> ~שׂמָאלי~, ששולט ב.. | איטֵר יַד ימינו [תנ]
שולט ביד שׂמֹאל שלו יותר מִבּיָדו הימנית: מֵאָז וּמֵעולם הוא.. | אִיטֶרְבִּיּוּם [מש]
[ש"ע; ז'] יסוד כימי מתכתי נדיר דומה לאיטריום, המצוי בתרכובות.. | איטרוּת, אִטְּרוּת [עח]
[ש"ע; נ'; איטרוּת-, איטרוּתו] שליטה בּיד שׂמֹאל יותר מבּיָ.. | אִיטְרִיּוּם [מש]
[ש"ע; ז'] יסוד כימי מתכתי נדיר תלת-ערכי. מספרו האטומי 39, מש.. | איטרית
(כתיב לא תקני) ראה: אִטרית
מילון אבניאון - מילון עברי עברי